"תמיד רציתי להיות כמו ואן דאם"

אומר עדי ברמן, אלוף הקראטה הצעיר מנהריה, שמוסיף שהקראטה נמצא אצלו במקום הראשון, ורק אחר כך הלימודים

עדי ברמן (11) מנהריה, הוא אולי האלוף הצעיר ביותר שהוציאה העיר מכוחותיה הספורטיביים בשנים האחרונות. לפני חודש, באליפות ישראל בקראטה-דו המסורתי קטף ברמן את המקום הראשון בקטגוריה קאטה, וסיים במקום השני בקטגורית הקומיטה. המראה שלו עשוי מעט להטעות, אבל הישגיו מבטיחים. ברמן, תלמיד בית הספר רמז בנהריה, הוא אלוף ישראל בקאטה זו שנה שנייה ברציפות.

מה הסוד שלך?

"אני חושב שבספורט, בכל ענף אין סודות. יש עבודה קשה, יש אימונים קשים, ויש תוצאות. ובכל זאת ,כמו שאתה רואה, אני די קטן יחסית לגילי, וזה אולי מטעה. היריב רואה אותי עולה לזירה, וכבר מדמיין לעצמו איך בשניות הוא מחסל אותי. ואז בא גורם ההפתעה. אני מתקיף בכל הכוח עם תרגילי התקפה מתפרצת. כולם מזלזלים בי ואחר כך מפסידים". עדי התחיל להתאמן בגיל שש בקריות, שם התגורר. לפני שלוש שנים עברה המשפחה לנהריה, ועדי התקבל למרכז לאמנויות לחימה שוטוקאן קראטה-דו בנהריה. בנהריה הוא עשה את הזינוק הגדול קדימה, והיום הוא יכול להתגאות בחגורה השחורה, העוטפת את גופו ובשלל גביעים, מדליות ותעודות המעידות על כישוריו בתחום הקראטה. בזמן שרוב בני גילו מעדיפים את הכדורגל, עדי מעדיף להזיע ולהשקיע בשיפור הידע והטכניקה שלו בקראטה. עדי, וזה כלל לא מפתיע, התאהב בקראטה בעקבות הטלוויזיה. עדי: "אני אוהב את ואן-דאם והושפעתי מהסרטים שלו. תמיד רציתי להיות כמוהו. אבא שלי, לוצ'יאן, דחף אותי לזה. בהתחלה לא כל כך התלהבתי מהחוג לקראטה, אבל אבא לחץ ואמר לי שלא אצטער".

והיום אתה מצטער?

"מה פתאום, להיפך, אני מודה לו על כך שהוא לא הרפה ממני והביא אותי לזה. הקראטה הוסיף לי המון לביטחון העצמי והפך אותי לילד מאוד מקובל בחברה. חברים שלי קוראים עלי בעיתון או רואים אותי בתוכניות הספורט של גוונים ומאוד גאים. הם מספרים לכולם שעדי ברמן לומד איתם בכיתה. זה מחמיא לי מאוד וגם כיף".

כל האימונים והתחרויות דורשים הרבה מאמץ, לפעמים גם על חשבון הזמן הפנוי.

"זה נכון, והיו לי רגעים שחשבתי לעזוב הכל. זה נורא מתסכל שבמקום לצאת לעיר עם החברים אני צריך להתאמן. הרבה פעמים חשבתי לעזוב, אבל תמיד היה מי שיעודד אותי. אם זה אבא שלי או המאמן אביטל קרן או החברים".

מה באמת חושבים החברים על זה שאתה אלוף?

"חלק מבסוטים, וחלק סתם מזלזל וצוחק מרוב טיפשות או מקנאה. אני לא מתייחס אליהם, כי אני בטוח כשהם רואים את התמונות שלי והכתבות עלי בעיתון, אז הם מקנאים".

יצא לך פעם קטע שנדרשת להוכיח כשרון בקראטה בבית הספר?

"זה קרה לי כמה פעמים. זה ילדים שעושים צחוק מהקראטה ותמיד מתגרים בי. בדרך כלל אני מתעלם ולא מתייחס, אבל לפעמים הם עוברים את הגבול, ואז אני צריך ללמד אותם לקח. פעם, היו הרבה ילדים שמנסים לגרור אותי למכות, היום כבר פחות".

חוץ מהקראטה. במה אתה עוד מתעניין?

"אני אוהב לשחות, אני נמנה עם אגודת השחייה של מכבי נהריה, אני גם אוהב לשחק כדורגל עם החברים בשכונה".

חברה יש לך?

"כן".

ומה היא חושבת על זה שאתה אלוף בקראטה?

"ת'אמת? אני חושב שזה רק הוסיף לנו בקטע הזה של החברות".

ומה עם הלימודים?

"אני משתדל, שלא להזניח את הלימודים ולשלב בין הקראטה ללימודים. לימודים זה דבר חשוב, אבל בקראטה אני גם מגיע להישגים, ככה שעכשיו הקראטה נמצא במקום הראשון, ורק אחריו הלימודים. אבל שלא תבין לא נכון. אני מנסה להיות טוב בשניהם, גם אם זה לפעמים קצת קשה".

מה הלאה?

"אני רוצה להמשיך בקראטה עד כמה שאפשר. הכוונה שלי היא להמשיך להתאמן קשה ולהגיע להישגים יותר טובים ממה שהגעתי אליהם עד היום. אני מעריץ גדול של ואן-דאם ומאוד הייתי רוצה להידמות לו".

אביטל קרן, מאמן הנבחרת הנהר יינית של המרכז לאמנויות הלחימה שוטוקאן קראטה-דו בישראל: "רחל בר היא אחת התגליות הגדולות ביותר, שצמחו בענף הקראטה בנשים האחרונות. בארץ, כמעט ואין לה מתחרות, ולדעתי, יש לה קריטריונים להצליח באירופה ואף בתחרויות בינלאומיות אנחנו רואים בה פוטנציאל ענק היא חניכה מצטיינת, משקיענית, מסורה, רצינית ואחראית. אין לי ספק, שברגע שהקראטה יוכר כענף אולימפי היא תגיע להישגים בינלאומיים ותביא לישראל מדליות. עדי ברמן נחשב אצלנו לאחד הילדים המוכשרים ביותר בקראטה. גם הוא יגיע להישגים בינלאומיים".